פסק-דין בתיק ע"א 2256/05

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת אושרי פרוסט-פרנקל) מיום 7.4.05 בת"א 41402/04, שקיבל את תביעת המשיבה נגד המערער וחייב את המערער לשלם למשיבה את מלוא סכומה, וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות.

1.                   הרקע

(א)                המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק על-סך 18,800 ש"ח זמן פרעון 28.7.02 שמשכה אקטו כימיקלים בע"מ (להלן: " המושכת") לפקודת המערער (להלן: " השיק"). השיק הוחזר על-ידי הבנק הנמשך בהערה "חשבון סגור".

על גב השיק נמצאת חתימת היסב של המערער - הנפרע.

(ב)                 המערער הגיש התנגדות לביצוע השיק, ובתצהיר התומך בהתנגדות טען שקיבל את השיק מהמושכת בעבור תמורה מלאה שנתן לה, ובהמשך, מסר את השיק לאדם בשם עמוס ליכט (להלן: " ליכט"), שפנה אליו לאחר שהשיק חולל, ודרש את סכומו. המערער טוען ששילם לליכט את סכום השיק, על-פי דרישתו, אך ליכט לא החזיר לו את השיק. נוסף על כך, טען המערער טענות בדבר כשרות האחיזה של המשיבה בשיק.

(ג)                  המערער קיבל רשות להתגונן ונשמעו הוכחות. במהלך ההוכחות התברר כי על-פי טענת המשיבה, פנה אליה ליכט, לקוח במשרד עורכי-הדין שבו עבדה, וביקש הלוואה להקמת עסק. היא משכה שיקים לפקודתו בסכום כולל של 135,000 ש"ח, והוא מסר לה, באמצעות ביתו, תמר ליכט, שטרי חוב ואת השיק. השיק חזר, וההלוואה לא הוחזרה לה. בנוסף הסתבר שהמושכת היא חברה בבעלות המערער, והוא חתום על השיק מטעמה, ביודעו שהחשבון סגור והשיק יחזור מסיבה זו.

המשיבה גורסת שבין המערער לליכט - נרקמה קנוניה, מעין תרגיל "עוקץ", והם שיתפו פעולה ביניהם.

2.                   פסק דינו של בית משפט קמא

(א)       השופטת הנכבדה הציבה כפלוגתה עיקרית את שאלת האחיזה כשורה של המשיבה, וקבעה שהנטל מוטל על כתפי המערער, ונטל זה לא הורם.

(ב)        לאחר סקירת הראיות שהוצגו לה, קבעה השופטת שהשיק סוחר למשיבה לפני מועד פרעונו כשהוא תקין על-פניו ועל-פי מראהו.

(ג)        השופטת דחתה את גירסת המערער, הן באשר לנסיבות משיכת השיק וקבלתו, הן באשר למסירתו לליכט (בתוקף תפקידו של ליכט כחשב חברה כלשהי), הן באשר לפרעונו לידי ליכט. עוד קבעה השופטת הנכבדה, שהוכח שהמערער ידע שהשיק נמצא בידי המשיבה. נוסף על כך, דחתה השופטת את גירסת ליכט עצמו שהמערער פרע לידיו את תמורת השיק.

(ד)        לסיכום קבעה השופטת: " נחה דעתי מגירסת התביעה, ובפרט נוכח הסתירות וחוסר ההגיון בגירסת ההגנה." (עמ' 15 לפסק-הדין).

3.                   הטענות בערעור

(א)        המערער טוען שהשופטת הנכבדה טעתה בקביעותיה באשר לתמורה שנתנה המשיבה לליכט עבור השיק; טעתה בפירוט טענות הצדדים, בהתייחסות לראיות ועדויות שהוצגו, ולאלה שלא הוצגו, בקובעה שהמערער העלה טענות סתמיות באשר לפרעון השיק, ולזכותו לקבל השיק לידיו מליכט. כן טעתה השופטת בפירוט לוח הזמנים של האירועים הרלוונטיים בדחייתה את גירסת ליכט, והתעלמותה מחוסר תום ליבה של המערערת; וכן, טעתה בפרשנות שנתנה למצב החוקי.

(ב)        ב"כ המשיבה תומך בממצאים שנקבעו בפסק-הדין ובנימוקי בית משפט קמא.

4.             דיון והכרעה

לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובתיקי המוצגים, ולאחר שמיעת ב"כ הצדדים בטיעוניהם לפנינו, הגענו למסקנה שדין הערעור להידחות.  זו הנמקתנו:

5.         המסגרת הנורמטיבית

הוראות החוק הרלוונטיות לדיון הן סעיפים 1 (סעיף ההגדרות), 20, 28, 29 ו-30 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: " הפקודה"). סעיפים אלה דנים ביסוד המסירה, ובמאפייני האחיזה כשורה והסיחור. סעיף ההגדרות קובע שהיסב מוגמר במסירה, וכן, שמסירה היא העברת החזקה בשטר מאדם לאדם. סעיף 20(ג) לפקודה קובע, ששטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מסב - חזקה שנמסר מסירה כשרה וללא תנאי, ועל הטוען ההיפך מוטל נטל ההוכחה. סעיף 28(א) לפקודה קובע שמונה תנאים שצריכים להתקיים לצורך אחיזה כשורה בשטר: (א) אחיזה; (ב) נטילה; (ג) שטר (להבדיל ממסמך שאינו שטר במועד הסיחור); (ד) שלם ותקין על פי מראהו; (ה) לפני שעבר זמן פרעון השטר; (ו) ללא ידיעה על חילול השטר; (ז) בתום לב; (ח) בעד ערך (למאפייניה של אחיזה כשורה ראו יואל זוסמן שטרות 281-265 (מהדורה שישית, 1983)). סעיף 29(א) לפקודה קובע שכל צד שחתום על השטר חזקה שנעשה צד לו בעד ערך, וסעיף 30(ב) לפקודה מגדיר מהו סיחור, וקובע ששטר שהוא בר פרעון למוכ"ז - סיחורו במסירה. צירוף סעיפים אלה מלמד, שלצורך סיחור של שטר למוכ"ז - די במסירה, ואין דרישה שהמוסר יחתום על השטר חתימת היסב (ראו גם זוסמן, לעיל, בעמ' 179).